פולי היימס שרמן (58) גרה במודיעין, נשואה ואם לשניים. לפני 32 שנה עלתה לישראל מאנגליה וכיום היא אחות ומנהלת אחיות במרפאת קריית ספר ורכזת אחיות בעיר מודיעין עילית. "עליתי לארץ עם תעודת אחות מיילדת מוסמכת וכדי לקבל הסמכה ורישיון לעיסוק בתחום גם בישראל למדתי כמה חודשים באולפן. במהלך השנים הספקתי לעבוד במספר בתי חולים ברחבי הארץ, השלמתי תואר בתחום של ניהול אסונות ומצבי קיצון באוניברסיטת תל אביב".
מה תפקידך היום?
"לאחר מספר גלגולים הגעתי למרפאת 'קריית ספר' של כללית, מרפאה שהיא הבית השני שלי. כיום אני מנהלת את תחום האחיות במרפאה ואחראית על מתן שירות לאלפי המטופלים שלנו. במקביל אני מדריכת סטודנטים לסיעוד ומעבירה קורסי הכנה ללידה, וממשיכה לשמש גם כמיילדת. למעשה, לאורך השנים הרבות בישראל, יילדתי אלפי תינוקות, וזו עבודה שגורמת לי אושר רב".
ה-7 באוקטובר: היום ששינה הכל
"בערב שלפני ה-7 באוקטובר חזרנו מטיול משפחתי ביוון, ובאותו בוקר התעוררנו כמו כולם עם האזעקות", היא משחזרת. "כמו רבים אחרים הייתי די המומה אבל מיד התעורר בי החלק הטיפולי ותהיתי במה אוכל לסייע ולעזור עם הידע והניסיון המקצועי שלי. מאחר ולמדתי ניהול אסונות, זיהיתי שהאירוע גדול יותר ממה שנראה בתחילה. התחושה לא הייתה טובה אבל מהר מאוד התחלתי לארגן את הבית לאפשרות שהמצב יסלים. במקביל התחלתי לבדוק היכן אוכל לסייע ולהתנדב. התחושה שליוותה אותי הייתה- שהנה הגיע רגע האמת שעבורו למדתי כל השנים האלה. למחרת כל המשפחה שלי התגייסה לסייע - אם זה במרכז לוגיסטי לאיסוף ציוד ואם זה היה בלמלא את הרכב הפרטי ולנסוע כמה שאפשר דרומה כדי להביא ציוד לאזרחים ולחיילים. המטרה שלי הייתה לפעול ולהפעיל – להיות פעילה בכל רגע נתון. זה מה שהשאיר אותי בפוקוס למרות הטראומה הלאומית הגדולה".
תקופה מסוימת עבדתי במלונות בים המלח בהם שוכנו עשרות אלפי מפונים – מהצפון ומהדרום. התחושה הייתה מעורבת - עצב ושמחה ומעל הכול תחושת שליחות. העובדה שאני עושה משהו למען העם שלי העניקה תחושה של גאווה. זה מה שעשיתי עד שגייסו אותי למילואים".
גויסת למילואים למרות גילך?
"לפני כמה שנים חווינו תקופה קשה במעגל החברים, כאשר אחד מחברינו שם קץ לחייו. בזמן השבעה פגשתי חבר שהציע לי להצטרף ליחידה שתפקידה לבשר למשפחות חיילים על מות יקירם. הסכמתי, ולאחר כמה חודשים זימנו אותי למילואים. הבנתי שזה רובד נוסף שמשלב ומביא לידי ביטוי את הידע, המיומנויות והניסיון המקצועי שלי. כיום אני בצוות "המודיעים", אנשים שמבשרים למשפחה על אסון שהתרחש, מלווים, מסייעים בתכנון הלוויה, בסידורי השבעה וכדומה. זה תפקיד שדורש יכולת לנהל סיטואציות מאפס, ליצור קשר רגשי עם המשפחה ולא פחות חשוב: לדעת להתנתק כשהלב נקרע".
"אחד המקרים שזכורים לה היטב התרחשו כאשר הצוות שלה נאלץ לבשר לאישה, אם לארבעה ילדים קטנים, שבעלה הקצין נהרג. התפקיד שלי היה להיות עם הילדים ולשמור עד כמה שאפשר על סיטואציה רגועה. זה דבר שייחרט בי לעד", היא אומרת.
מקור ההשראה – אמא
כאשר היא נשאלת מי מקור ההשראה שלה, היימס שרמן לא מהססת לרגע: "אני חייבת להגיד שזו אמא שלי. היא בת 94 וגרה באנגליה, עובדת סוציאלית בעברה, אבל אין דבר שהיא לא עושה. כשאני מדברת איתה, היא תמיד יודעת לתת לי את העצות הכי טובות. כשהייתי קטנה תמיד אמרה לי שאני יכולה להיות כל מה שאני רוצה להיות, ואם אני באמת מתכוונת לזה – זה גם יקרה. היום אני מחזקת אותה והיא אותי. כל מה שהיא עשתה ועדיין עושה בחיים שלה, משמש לי דוגמה ומאוד מחזק אותי. עד היום היא נותנת לי כוח להגיע להישגים". מקור השראה נוסף עבורה היא האחות הכי המפורסמת בעולם, פלורנס נייטינגייל. "היא תמיד נלחמה ולא ויתרה מעולם, הייתה אישה בעולם של גברים אבל אנשים תמיד עצרו והקשיבו לה. היא לא ויתרה גם כשהיה קשה, ובכל פעם שאני נתקלת באתגר אני חושבת עליה, זה נותן לי אנרגיה".
אתגרים, הצלחות ואופטימיות
את רואה שינוי בעבודה שלך בשנה האחרונה?
"בהחלט. בשנה האחרונה רואים הרבה יותר חרדות, אנשים תשושים, עייפים וילדים שחוששים מאוד מזרים. מאז שפרצה המלחמה ההתמודדות הרבה יותר מורכבת. המשימה המרכזית שלנו היא להגביר את ההיענות לטיפול של המטופלים, בעיקר אלה הסובלים ממחלות כרוניות. לגרום להם שהם יגיעו למעקבים רפואיים, לבצע בדיקות מעקב שוטפות. אני חושבת שבשנה הקרובה צריך להתמקד בבניית חוסן, בניית אמון מטופלים על מנת שנוכל להעניק להם תמיכה גם בתקופה המורכבת שאנו עדיין חווים".
לסיום יש לה מסר אופטימי: "בתור מישהי שלא נולדה פה ובחרה לחיות ולהקים כאן משפחה, חשוב לי לומר שאני מאוד מאמינה במקום הזה. אני נדהמת יום יום מהחוזק של נשים ישראליות שממשיכות את החיים למרות הקושי, גם אם בן הזוג במילואים וגם אם יש ילדים קטנים וקריירה -זו חוסן ועוצמה שיש לנו כאן. הדדיות, נתינה בלתי נגמרת, ואני מאוד אופטימית. כרגע אולי קשה אבל אנחנו נצא מזה כי זה הכוח של עם ישראל לאורך כל ההיסטוריה".
_____________________
המספרים שמדברים בעד עצמם
72% מהעובדות והעובדים במרפאות הקהילה ובבתי חולים של כללית הן נשים.
70% מכלל המנהלים והמנהלות הן נשים.
45% מהרופאים והרופאות בכללית הן נשים, ו-85% מהצוות הסיעודי.
42% מהמרפאות בקהילה מנוהלות על ידי נשים.
למעלה מ-7,000 מהעובדות הן בעלות תואר שני שלישי ותארים מתקדמים נוספים.
הגיל המומצע של עובדות כללית הוא 43.
השם הנפוץ ביניהן הוא מיכל.
בשיתוף כללית
