רעות וחיים שמילה מאשקלון פתחו את הלב ואת ביתם לעשר נערות דתיות שהוצאו מחזקת הוריהן וזקוקות למשפחה חלופית שתדאג להן לארוחות חמות, תעשה איתן שיעורי בית ותציב להן גבולות של אהבה.
הם רק בני 30 ועם שלושה ילדים ביולוגיים אבל השליחות שהם מבצעים במסגרת ארגון אור שלום שווה להם הרבה יותר מטיולים בחו"ל ומסעות שופינג. בימים אלה מגייס הארגון משפחות אומנה באזור הדרום ורעות מקווה שסיפורם יעורר השראה בקרב זוגות שמחפשים להעשיר את משמעות החיים. "יש לנו את הזכות להעניק לנערות את ילדותן האבודה", היא אומרת.
הזדמנות שנייה
העבודה עם ילדים ונוער בסיכון אינה זרה לבני הזוג. רעות עשתה שירות לאומי ב"אור שלום" והמשיכה כמדריכה במקביל ללימודיה לתואר ראשון בחינוך. "חיים בעלי מכיר את העולם הפנימייתי ואחרי שהתחתנו ידענו שאנחנו רוצים להעניק הזדמנות שנייה לילדים שהחיים לא חייכו אליהם".
הם מנהלים שגרה של משפחה ממוצעת: אחרי ארוחת הבוקר מתפזרות הבנות לבתי הספר ובסוף יום הלימודים מחכה להן ארוחת צהריים מזינה בבית. לאחר מכן הן עושות שיעורים, הולכות לחוגים ומזמינות אליהן חברות. בשעת כיבוי אורות נכנסות הנערות לחדרים שלהן במפלס העליון של הבית, ובני הזוג שמילה ושלושת ילדיהם הקטנים יורדים ליחידת הדיור בקומה מתחת.
ההתחלה היתה מאתגרת לכל הצדדים, אך בצעדים מדודים ובליווי אנשי מקצוע של הארגון הם למדו לחיות ביחד ואפילו ליהנות. "הן מבינות שאנחנו רוצים רק בטובתן", אומרת רעות. "גם אנחנו התרגלנו לעובדה שהפכנו למשפחה ברוכת ילדים ביום בהיר אחד".
עם אלו קשיים התמודדתם בהתחלה?
"חלק מילדי האומנה מגיעים מחוסרי כל, וצריך כבר ביום הראשון לצאת איתם לקניות ולרכוש להם בגדים ונעליים. הם לא רגילים שמישהו דואג לצרכים הכי בסיסיים שלהם כמו תזונה, ביגוד ולימודים. הרעיון של לשבת סביב השולחן בארוחה משפחתית ולחלוק חוויות כמעט זר להם".
את מרגישה את השינוי?
"כן, בוודאי. אפילו המורות בבית הספר הבחינו שהן מגיעות מסודרות ועם ציוד מלא ושיעורי בית. אנחנו בקשר רציף עם הסגל החינוכי ועובדים ביחד כדי שיוציאו ציונים טובים ויוכלו בעתיד לרכוש השכלה ולבנות את עצמן".
פיראטיות ליום אחד
רעות וחיים משתדלים להעניק לנערות את חוויית המשפחה גם מחוץ לארבעת קירות הבית. "אנחנו יוצאים איתן לטיולים ועושים יחד פעילויות כדי שיאספו כמה שיותר זיכרונות", היא אומרת. "לא מזמן קטפנו כלניות בנגב ועשינו פיקניק בים. הן דגו דגים וצלינו אותם על האש ואכלנו על החוף. אלה חוויות שיגדירו את הילדות שלהן ויעצבו את אישיותן".
לקראת פורים עשו בני הזוג מאמץ מיוחד כדי להעניק לנערות חג שלא מהעולם הזה. במוצאי שבת האחרון, אחרי שהן נרדמו, הפכו חיים ורעות את הבית לספינת פיראטים ויצרו פעילויות בהשראת יורדי הים ושודדי האוצרות האבודים. האי במטבח עוצב כסיפון עליון, דלת הכניסה התחפשה לפיראט סתום עין והסלון הפך לאי טרופי עם דקלים וארגז חול על תקן חוף זהוב. "הן התעוררו בבוקר לבית אחר לחלוטין", מספרת רעות. "קנינו להן תחפושות ואביזרים ודמיינו ליום אחד שאנחנו חיים על ספינה טרופה בלב ים".
קראו גם:
את ההוכחה הטובה ביותר לכך שהמיזוג הצליח מקבלים בני הזוג מפידבקים חיצוניים. "הן מביאות לפה חברות ומרגישות ממש בבית", אומרת רעות. "לקראת נשף פורים הן התחפשו והתארגנו אצלנו עם החברות מהכיתה".
הן לא מתביישות או חוששות להביא לכאן חברות?
"בהתחלה היתה מבוכה ובושה שאין להן בית ביולוגי אבל עכשיו הן מתרגשות להראות לחברות את החדרים שלהן. הן יודעות שזה הבית שלהן".
באזור הדרום חסרות למעלה מחמש משפחות אומנה שינהלו בתים עבור עשרות ילדים ובני נוער. חלק מהמשפחות יקימו בית חדש ואחרות ייכנסו למסגרת קיימת שמוחזקת בינתיים על ידי בנות השירות הלאומי. "מדובר בתהליך מיון ארוך וקפדני אבל שווה את המאמץ", מסכמת רעות.
בני זוג שמעוניינים להגיש מועמדות יצטרכו להוכיח בשלב ראשון היעדר רישום פלילי, מקור הכנסה בסיסי והשכלה תיכונית. לאחר מכן יעברו אבחונים של אנשי מקצוע כדי לוודא שהם מוכנים לצאת למסע לא פשוט אבל מתגמל.