המסקנה המתבקשת מהניצחון על אסטוניה (וגם מההפסד לנורבגיה) היא שאנחנו נבחרת נחמדה, לא יוצאת דופן ובטח לא כזו שיכולה לשבור טאבו של 55 שנים של אי העפלה למונדיאל. אבל יש משהו משמח במיוחד, בעובדה שהגיבור של הנבחרת הזו, בהקשר ישיר לשער הניצחון מול אסטוניה היה הקפטן אלי דסה.
דסה לא היה ולא יהיה כוכב על. הוא לא יריב על חדר נפרד, הוא לא יחכה למאמן בפינה, הוא לא יפעיל מקורבים כדי שיעשו לו יחסי ציבור. הוא יחכה לטלפון של הזימון לנבחרת כמו חי"רניק שמחכה למעטפה ירוקה בדואר ויזכור תמיד שאיתן מזרחי הביא אותו לבית"ר ירושלים בגיל נוער לפנימיה של בית הנוער העברי כדי לתת לו צ'אנס.
דסה אוהב את הנבחרת. זה כל הסיפור. הוא המנהיג שלה כי הוא באמת חושב שזו שליחות של יחידי סגולה. שנבחרת ישראל זו זכות ולא חובה.
לפני המשחק הוא אמר לחברים שלו: "אני רוצה להגיד לכם שמה שקורה פה בשבוע האחרון זה משהו חריג במושגי נבחרת. היכולת שלנו להיות מחוברים אחד לשני, זה משהו שאני אישית לא זוכר בכמעט עשר שנים בנבחרת. אבל זה הזמן שלנו להחליף את הדיסקט, להבין שאנחנו באים לשעתיים של עבודה, כל הכיף והצחוקים בצד.
"בואו נייעל את זה לעוצמה שלנו, ליכולת שלנו. ואני רוצה להגיד לכם שאני גאה להיות קפטן בנבחרת שיש בה כל כך הרבה קפטנים. אני אוהב אתכם, אני פה מאחוריכם ובואו נעשה את זה".
נראה כאילו כל מילה נכתבה בסלע. הגול לפנתיאון. אין יותר מגיע כמו שמגיע לדסה להבקיע אותו. תזכרו את זה, בעוד משחק שניים כשתתחילו לבקר אותו על הרמה לא מוצלחת או סגירה אלכסונית עקומה.
ההתאחדות שוב הפסידה?
כה אמר שופט בית המשפט המחוזי גלעד הס ביום ראשון השבוע, בדיון בעתירה של הפועל ב"ש לקיים משחק חוזר בינה לבין בני סכנין: "עדיף שבכל אירוע ספורט תהיה הכרעה על הדשא. היה עדיף שיהיה משחק חוזר. התפלאתי שלא רציתם משחק חוזר. קראתי את כתב התביעה, אני יכול לחשוב מה שאני רוצה על פסקי ההתאחדות, אבל אני לא מבין איך אני מתערב פה".
נזכיר שבסיום אותו משחק בטוטו טרנר שפוצץ, במסגרת המחזור השני, קבעו גם בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל וגם בית הדין העליון אליו ערערה באר שבע, שהמשחק צריך להסתיים ב-0:0 ללא נקודות לשתי הקבוצות. בנוסף לבאר שבע נקודה בגין התפרצות אוהדיה לכר הדשא.
צודקת ב"ש שהיא רוצה משחק חוזר כי יש לה מאבק אליפות על הראש. צודקת גם סכנין שמקווה להשיג נקודות שאולי יעזרו לה להישאר בליגה. ההתאחדות מצידה מתנגדת מהטעם ששתי הקבוצות צריכות להיענש.
מעבר לעובדה שמדובר בהחלטה לא ספורטיבית למחוק למעשה את המשחק הזה מהפרוטוקול, נדמה שאם ערכאה אזרחית תפסוק על משחק חוזר, כנראה שלבית הדין של ההתאחדות לכדורגל כמו גם בית הדין העליון פשוט אין משמעות ולא שיניים. הרי אם ההתאחדות קבעה בשתי ערכאות על תיקו מאופס ללא נקודות והפחתת נקודה לב"ש ופסקה גם על ניצחון טכני לבית"ר ירושלים ברבע גמר הגביע שבוטל והומר במשחק חוזר - למה בעצם מטריחים את הנהלות הקבוצות ואת הרגשות של הקהלים, עם פסקי דין ששווים כקליפות השום?
טוב תעשה ההתאחדות אם תמצא פתרון יצירתי לעניין הזה של פסקי דין שהופכים מהר מאד לעפיפון מנייר. או שייקבע שאין אפשרות לערער לערכאות אזרחיות, או שממילא יישב נציג מטעם ערכאה משפטית אזרחית (שופט בדימוס, עו"ד מכהן חיצוני) שיאשר במקום החלטה של בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל ופסק הדין יהיה חלוט וסופי. עד אז, הקרקס הזה יימשך.
חסר גבולות
יוסי בניון, כך דווח לפני שבועיים, הוא אחד המועמדים לתפקיד המנהל המקצועי בארסנל. כלי התקשורת בישראל חגגו עם הפרסום הזה, כי אכן, מדובר בסיפור מדהים. אילו רק היה יוצא אל הפועל.
נקדים ונאמר: אין ספק, שיש בארסנל מי שחושב שבניון הוא מועמד ראוי לתפקיד וזה גם על הכיפק. אבל לצפות שדבר כזה יכול לקרות, זו קצת נאיביות או חוסר הבנה בסיסי של המטריה.
בניון לא עשה כלום בקריירה שלו כמנהל מקצועי. כלום כשזה צריך לעמוד בסטנדטים של ארסנל. הוא היה מנג'ר בית"ר ירושלים באחת התקופות האפלות בתולדותיה, כמעט ולא באשמתו כמו בגלל הקפריזות של הבוס שלו משה חוגג. הוא ניהל את נבחרת ישראל לא הזיק אבל גם לא הועיל יותר מדי בטח שלא במבחן התוצאה.
עם רזומה כזה, כשהוא שיחק בארסנל עונה אחת, ולא היה סמל כמו איאן רייט או תיירי הנרי, מי יכול היה לשער בנפשו שהוא יזכה בתפקיד המיוחל? עד כמה אפשר להיות מנותקי מציאות?
אגב, יכול להיות שבעוד עשור, אחרי שכוכבו של בניון כמנג'ר יזהר בכמה מקומות באירופה, זה יהיה רלוונטי וראוי.
אבל מבלי לפגוע באף אחד, ארסנל היא לא דימונה, בית"ר ירושלים או מכבי חיפה. העובדה שבניון היה שם, וכנראה התחבב שם על כמה אנשים, לא מספיקה כדי לקבל משרה כזו. הלו, זה לא הכדורגל הישראלי, זו מולדת הכדורגל.
גם שם יש קומץ?
ראשון האחרון, מכבי ת"א כדורסל פוגשת את הפועל חולון, ואוהדי האלופה, מפזרים פלאיירים נגד בעלי המועדון, דני פדרמן עם הכיתובים הבאים: "את מכבי הגדולה ל'חוג' של אלבה ברלין הפכת! לא רוצה/לא יכול כבר יותר להשקיע - נכשלת! יאללה חביבי, הגיע הזמן למכור וללכת הביתה! המועדון ביורוליג כבר בקושי נושם, אתה הראש - אתה אשם! זוז הצידה כבר אתה, ותן להחזיר את מכבי לגדולתה!"
זכותם של אוהדי מכבי למחות. בטח לדרוש שלקבוצה שלהם יהיה ארגז כלים שמשמר אותה כאימפריה מקומית ואירופית, אבל שכחו לרגע אוהדי מכבי שכמות התארים שהם חגגו בחמשת העשורים האחרונים היא חסרת תקדים ובקבוצות אחרות עדיין נודדים במדבר יבש מהישגים. יש במחזוריות של מועדון ספורט גם ימים כאלה, שבהם אירופה כבר לא רלוונטית בחודש פברואר.
זה לא שפדרמן חף מאשמה על מצבה של מכבי. הוא גם אחראי כמו אחרים על כך שהעסק איבד לא רק מכוחו המקצועי אלא בעיקר מכח ההרתעה שלו. אבל עד כמה שזה מאכזב, בעלים פרטיים, יכול לעשות בקבוצה מה שהוא רוצה מבחינה כלכלית כל זמן שהוא שומר אותה בתנאי הסף הבאים: תקציב שראוי למידותיה. קבוצה תחרותית בזירה המקומית ומועדון ששואף להיאבק על כל התארים גם אם לפעמים זה לא הולך.
פדרמן ג'וניור הוא אולי הבעלים האידאלי. הוא רחוק משמות שלא נזכיר שגורשו על ידי קהל האוהדים של הקבוצות שלהם כי הוא בניגוד אליהם אינו חושב שהוא יותר גדול מהמועדון. מה גם, שיש לו בסוף זכות אבות במכבי כשכסף של משפחתו הפך את המותג הזה למפלצת זוללת תארים. אז מחאה זה סבבה, אבל אפשר גם להרגיע בבקשה.
קראו גם:
בסוף שבוע
בסופ"ש הקרוב תתחדש ליגת העל, ונדמה כי פרט למלחמת העולם בתחתית עם ארבע קבוצות: חדרה, סכנין, אשדוד ומכבי פתח תקוה שמחפשות דרך להימלט מאימת הירידה בעונה מסויטת ושתי קבוצות, וכן מכבי ת"א ואולי מכבי חיפה, שתאבקנה עד הסוף על התואר - נדמה שהשאר די איבדו עניין במתרחש.
בניגוד לאירופה, האויב הכי גדול של הכדורגלן הישראלי, זה הגארבג' טיים. הוא מפתח אפאטיות שלרוב חזקה ממנו. אלא שזה בדיוק הזמן של כמעט כל העוסקים במלאכה בליגת העל, למנף את התקופה הזו לטובת החוזה הבא שלהם.
יש לא מעט שחקנים במכבי חיפה, שההבדל בין להישאר באימפריה או להיות מושאלים בקיץ לקבוצת אמצע טבלה או לשמש כקלף מיקוח בטרייד, אלה החודשיים שנותרו לסיום העונה. יש הרבה שחקנים בבית"ר ירושלים שאברמוב ואלמוג כהן מחכים לפסוק בעניינם על פי התקופה הזו. כך גם בנתניה עם בעלים חדשים בדרך ובריינה שלא מתביישת לבצע מהפכות ועל פי רוב להצליח בהן. אפילו בהפועל ירושלים, אי של יציבות, הרבה אנשים יישארו או יעזבו לפי מה שיראו במאמצים למטרה שיש למועדון, לסיים שביעית. בקיצור, תהיו מקצוענים וספורטאים, אתם רק תרוויחו מזה.
אתם אמרתם
"יותר קל להיות טייס מאשר חלוץ במכבי תל אביב"
מאיר מליקה, שחקן עבר, מגדיר מחדש את המונח 'הטובים לטיס'
(פודקאסט 'מחצית בשכונה' עם רון עמיקם)
