חודש פברואר נפתח עם מותם המצער של שני תושבים ששכבו בדירותיהם ללא רוח חיים במשך שעות ארוכות או ימים. ביום ראשון בצהריים חילצו אנשי זק"א את גופתו של דייר בן 77 בדיור מוגן ברובע ח', וכשעה לפני חצות נקבע מותו של גבר בן 33 שנמצא בדירתו ברחוב אסא ברובע י"ג. "שתי הגופות היו במצב של ריקבון", מספר אייזיק רוטנר מפקד סניף אשדוד בזק"א. "מתחילת השנה האזרחית טיפלנו בחמישה נפטרים והבאנו אותם לקבורה".
מספר הנפטרים בחודש הראשון של השנה זהה כמעט לסך המקרים שטופלו על ידי זק"א בשנה שעברה - חמישה לעומת שישה בהתאמה. "התושבים שחילצנו התגוררו בגפם או מתו בנסיבות לא טבעיות", מספק רוטנר הסבר אפשרי לזינוק במספרים. "זה עצוב מאוד, בקושי עבר חודש מתחילת השנה. אני מקווה שהסטטיסטיקה תתאזן מעכשיו".
מבצע הקש בדלת לשכנים
ריבוי הקריאות לחילוץ גופות נפטרים מבתיהם הזכיר לרוטנר את תקופת הסגרים בקורונה: "הרבה מבוגרים נשארו ספונים בבתיהם ואיש לא בא לבקר אותם או התעניין בשלומם. גופותיהם חולצו במצב ריקבון מתקדם מספר ימים אחרי המוות". רוטנר מפציר בשכנים, בני משפחה או מכרים של אזרחים שגרים בגפם לשאול מדי פעם לשלומם. "לפעמים אנשים שאנחנו רגילים לפגוש במכולת או במעלית נעלמים ואנחנו לא מייחסים לכך חשיבות", הוא אומר. "ייתכן שהם לא יכולים לדבר או לפנות לעזרה. אנחנו ממליצים ומבקשים לדפוק אצלם בדלת פעם אחת ביום ולשאול אם הכל בסדר. קצת חמלה ודאגה יכולות להציל חיים או לכל הפחות לשמור על כבודו של המת".
סניף זק"א אשדוד מונה כ-50 מתנדבים שמוקפצים בדרך כלל לזירות עם הרוגים אחרי תאונות דרכים, אסונות טבע או פיגועי טרור. ב-2 בינואר הם הגיעו לדירה ברחוב שלמה בן יוסף ברובע ו' ממנה פונתה גופתו של קשיש בן 80. חמישה ימים לאחר מכן נמצאה גופת גבר כבן 66 במצב ריקבון ביחידת דיור ברחוב שמואל מרזוק ברובע א'. ב-19 בינואר נתקלו המתנדבים באחד המקרים המזעזעים ביותר: גבר בן 50 נמצא תלוי על עץ ברחוב שערי יושר ברובע ג'.
"זה היה מחזה איום ונורא", נזכר רוטנר. "למרות הנסיבות הקיצוניות טיפלנו במקרים יותר מטלטלים מבחינה רגשית. בעבר סייענו בחיפוש אחרי נעדר ולבסוף מצאנו אותו מת בביתו. החוויה הזאת הציפה את המתנדבים לא פחות מהאדם ששם קץ לחייו בתלייה".
בשנים האחרונות הרחיבה זק"א את פעילותה ולוקחת חלק פעיל במבצעי החיפוש אחר תושבים שיצאו מביתם ולא שבו. "הנושא נמצא בלבנו", אומר רוטנר. "אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם המשטרה ומבצעים בפועל את החיפושים. אנחנו יוצאים לשטח עם כלי רכב ייעודיים ומחפשים רמזים, עקבות או ראיות שיובילו אותנו לאדם שבני משפחתו ממתינים לו בבית".
קראו גם:
"דווקא הזקנים נזנחים"
הקשיש שגופתו פונתה השבוע ממקבץ הדיור ברחוב הנרקיס העציב את רוטנר. ב-13 שנותיו בארגון החסד הוא פיתח רגישות יתרה למבוגרים שמסיימים את חייהם בבדידות ובעולב. "מדובר באדם שחי לבדו ביחידת דיור וסבל מניכור של ילדיו שגרים בחו"ל וניתקו כל קשר איתו", הוא מספר. "הוא היה גלמוד בחייו ובמותו. לאף אחד לא מגיע למות לבד. ביהדות אנחנו מצווים לכבד את הזקנים אך לצערי דווקא האוכלוסייה הוותיקה נזנחת ונשכחת". רוטנר והמתנדבים חלקו לקשיש כבוד אחרון והביאו אותו לקבורה בבית העלמין לפני שקיעת השמש.
מקרה המוות השני בו טיפלו מספר שעות לאחר מכן היה של גבר שסבל מדיכאון ושם קץ לחייו. "בת זוגו נפטרה והוא לא הצליח להכיל את הכאב", סיפר רוטנר. "אולי אם היה לצדו אדם שיעזור, יכוון ויטה אוזן קשבת ניתן היה למנוע את סופו הטרגי".
איך מתרגלים למפגשים התכופים עם המוות?
"לא מתרגלים אף פעם, כל נפטר הוא עולם ומלואו שמשאיר אחריו מעגלים של בני משפחה וחברים. אנחנו מתמקדים במטרה כשלנגד עינינו המצווה של הבאת הנפטרים לקבורה. כולנו עושים את השליחות בהתנדבות ולא מקבלים שכר".
אתה מוטרד מהעלייה במספר הקריאות לפינוי גופות במצב ריקבון?
"אני מודאג מאוד מקצב התמותה הגבוה עד כה. אני מקווה שנעלה את המודעות לתופעה הקשה והמצערת ונגרום לתושבים להתעניין יותר בשכנים שלהם או בקרובי משפחה מבוגרים שגרים בגפם. דפיקה קטנה בדלת יכולה לחולל שינוי גדול".