לפני מספר ימים קיבל עו"ד מאיר ברוכים, אביו של סמ"ר יוסף איתמר ז"ל שנפל ב-8 באוקטובר, שיחת טלפון מרגשת. מעברו השני של הקו היה תלמיד בתיכון אמית י', שאמר לו בהתרגשות: "תודה שהגשמתם לי את החלום לטוס למשלחת לפולין".
מאז שברוכים נהרג מרסיסי רקטה במהלך פעילות לטיהור קני מחבלים בשדרות, מנציחים בני המשפחה את זכרו במספר דרכים. לפני תשעה חודשים נחנך חדר כושר על שמו במקיף י"א בו למד, וכעת תרמה המשפחה השכולה חמש מלגות למימון המסע לפולין לתלמידים שיד הוריהם אינה משגת.
"זיכרון השואה היה בלבו של איתמר", מספרת אחותו הבכורה ענבל. "הוא היה מאוד מחובר לסבא רבא שלנו יהודה ולצמן ששרד את השואה. הוא עשה חמש יחידות בגרות במגמת שואה וראה חשיבות רבה בתיעוד האסון הגדול של העם היהודי באמצעים מוחשיים אבל גם בזיכרון הקולקטיבי".
"עזר לכל חייל באופן אישי"
ברוכים (22), בנם של מאיר ואורלי ואח לענבל ונדב, היה לוחם ומפקד בגדוד 101 בחטיבת הצנחנים. הוא היה נער יצירתי ורב-גוני שעסק בציור, למד בבית ספר למשחק, וניגן על גיטרה, מנדולינה וטרומבון. הוא היה פריק של אורח חיים בריא והקפיד על תזונה נכונה לצד אימוני כושר.
לפני הגיוס הוכשר כמדריך חדר כושר במכון וינגייט והשתמש בכישוריו כדי לאמן את חייליו בפלוגה. הוא אמנם לא שירת ביחידת קומנדו כפי שחלם אך עשה חיל כצנחן ושימש כמפקד כיתה (מ"כ), סמל מחלקה ורס"פ (רב סמל פלוגתי). "הוא היה לוחם ומפקד מצטיין ודרש גם מחייליו לעמוד בסטנדרט הגבוה ביותר ולהיות לוחמים מקצועיים וערכיים", מספרת ענבל בת ה-25. "הוא הכיר את הבעיות האישיות של החיילים שלו ועזר לכל מי שנתקל בקושי, גם על חשבון הזמן הפנוי שלו".
בשבת השחורה היה ברוכים בביתה של זוגתו ליאור בכפר סבא. "זמן קצר לאחר שהתחילו האזעקות הוא התקשר אליי ואמר לי שהוא הולך להילחם", היא משחזרת. "הוא ביקש ממני לארגן לו את התיק הצבאי עם כל הציוד".
ניסית לשכנע אותו להישאר בבית?
"אין מצב, זה היה לי ברור שאיתמר הולך להילחם. הוא תמיד אמר שאם תפרוץ מלחמה הוא עוזב הכל ויוצא לקרב. הוא שימש כרס"פ בבא"ח צנחנים והכשיר דור של לוחמים לרגע הזה".
כשהגיע לבית המשפחה ברובע ד' כדי לקחת את הציוד הם ביקשו לשהות במחיצתו רק עוד קצת. "היתה לנו בבית הרגשה לא פשוטה", מספרת ענבל. "הוא הסכים לאכול איתנו ארוחת בוקר ואז ירד דרומה. לפחות אכלנו איתו את הארוחה האחרונה".
ברוכים וחייליו הגיעו לשדרות ונלחמו במחבלים שהסתובבו בעיר וסיכנו את חיי התושבים הנצורים בבתיהם. "איתמר חילץ את בת דודתו של המ"פ שלו כשמחבלים הסתובבו ליד ביתה", מספרת ענבל. "תוך כדי נשמעה אזעקה והוא נשכב מעליה וגונן עליה בגופו".
למחרת, כשנסע בין הנקודות בהן היו ממוקמים חייליו, נפצע בעצמו מפגיעת רקטה שנפלה בשטחי העיר. ברוכים פונה לבית חולים ברזילי ושם נקבע מותו. "זה קרה בסביבות השעה 11:00 כשאיתמר היה במכונית", היא מספרת. "הוא לא הספיק להגיע למרחב מוגן תוך 15 שניות ונפצע. חיפשנו אותו במשך שעות עד שהקצינים של צה"ל מסרו לנו את הבשורה הקשה מכל".
ארבעה ימים לאחר מכן הוא נטמן בחלקה הצבאית בבית העלמין באשדוד. "העומס המטורף שהיה באותם ימים במחנה שורה גרם לעיכוב בלוויה. למרות שידענו על מותו ביום ראשון לא יכולנו לשבת שבעה עד יום רביעי בלילה".
הזדמנות לריפוי נפשי ופיזי
15 חודשים חלפו מאז אך הלב של ענבל מדמם כמו ביום הראשון של השכול. "אני מרגישה שאני חיה ביקום אחר. בכל בוקר הידיעה על כך שאיתמר איננו מכה בי כאילו בפעם הראשונה. אני חוטפת 'בום' בלב ועם זה צריכה להתחיל בשגרת יומי".
הייתם קרובים?
"מאוד, בגלל שיש בינינו הפרש של כשלוש שנים העברנו את הילדות ביחד. היינו צמודים ונשארנו חברים טובים גם כשהתבגרנו. כאחות הגדולה הגנתי עליו כל השנים עד שהוא התגייס ועקף אותי בסיבוב. פתאום הוא נהיה לוחם ומפקד אבל בבית נשארתי האחות הגדולה".
מתי הוא חסר לך במיוחד?
"זה קורה לי בכל יום כשאני נזכרת בדברים מצחיקים שעשינו או ברגעים קטנים ושוליים לכאורה כמו המבט שהיה לו בארוחת ליל שבת. עד היום אני מחפשת את המבט הזה שלו בשולחן. אני מדברת איתו בכל יום ומרגישה שהוא שומע".
בני המשפחה החליטו להחיות את אופיו ודמותו באמצעות מיזמים שאהב והיה מזוהה עמם. הפרויקט הראשון היה פתיחת חדר הכושר החברתי על שמו במקיף י"א. "תלמידים מכל העיר שמתמודדים עם קשיים חברתיים או דימוי גוף שלילי מופנים לשם ומקבלים ליווי מקצועי ורגשי", היא מספרת על הצלחת המיזם. "המנהלת לבנת זיק חיבקה אותנו מהרגע הראשון ועזרה לנו לממש את הפרויקט". ענבל מבקשת להודות למאמן הכושר דנאור קרבול שתרם ציוד מקצועי ובנה תוכניות אימון שיתאימו לצרכי התלמידים: "סיפרתי לו באקראי על המיזם והוא נרתם מבלי שאבקש".
ברוכים התחיל להתאמן כשהיה בכיתה י' ומהר מאוד הפך למקצוען. אמו אורלי סיפרה כי האמין בפתגם "נפש בריאה בגוף בריא" ופעל על פיו.
לדברי ענבל הוא תיעל את אהבתו לריצות ואימוני כוח כדי להתכונן לשירות קרבי: "היתה בו בעירה פנימית להילחם למען המדינה. הרגשתי שזה היה הייעוד שלו". ביום חמישי האחרון הקדישה קבוצת כושר קרבי מאשדוד מסע לזכרו עם מעגלי שיח.
קראו גם:
"הוא היה גאה בדרך שלנו"
הרעיון לתרום בשמו מלגות למסע לפולין עלה בעקבות שיחה של האב מאיר עם אחיינו שלומד במקיף אמית י'. האחיין שיתף כי הפעילות הערכית נמנעה ממספר תלמידים בשל ההוצאות הגבוהות שנאמדות באלפי שקלים לכל אחד. "איתמר השתתף במסע לעיירה טובינגן בפולין והושפע עמוקות מהחוויה", מספרת ענבל. "אבא הבין שזו תהיה דרך מצוינת להנציח אותו גם בגלל ההיסטוריה המשפחתית".
ההורים יצרו קשר עם הנהלת התיכון ונבחרו חמישה מלגאים שינצרו בלבם לעד את החוויה העוצמתית ואת שמו של הלוחם הגיבור שבזכותו המסע התאפשר. "תלמיד יקר, מלגה זו מוענקת לך לזכרו של סמ"ר יוסף איתמר ברוכים הי"ד שהיה לוחם ומפקד בחטיבת הצנחנים ונפל על הגנת הארץ במלחמת חרבות ברזל", נכתב באיגרת שקיבלו החמישה.
"אנו שמחים לסייע לך תוך תקווה כי יהא המסע לפולין כדי להנחיל לך את הערכים בהם האמין איתמר - אהבת העם והגנה על קדושת החיים שלנו בארץ".
שיחת ההודיה שקיבל השבוע מאיר מאחד התלמידים חיזקה אותם כי בחרו בהנצחה הנכונה: "התלמיד בכה בשיחה מרוב התרגשות והכרת תודה. אני שמחה שיכולנו לסייע להם כי מעבר לפן הלימודי זה לא נעים שתלמידים בודדים לא נכללים בפעילות שכבתית רק בגלל קושי כלכלי. מפה מתחילה המחויבות לחברה והרצון להילחם למען האזרחים, זה לא רק לצאת למסע אלא גם לקבל אקסטרא משמעות להמשך החיים".
במשך שנים עסקה ענבל בתחום הדוברות ויחסי הציבור ושימשה בין היתר כדוברת של השרה לשעבר אורית פרקש. לאחרונה היא שינתה כיוון ופנתה ללימודי פסיכולוגיה: "כולנו צריכים עזרה בתחום הרגשי בשלב כזה או אחר. רציתי לעסוק בתחום עם משמעות ולגעת באנשים כמו שאיתמר ידע לעשות. המלחמה העצימה את הצורך במטפלים למען השיקום הנפשי של כולנו".
את חושבת שאיתמר היה מרוצה מהאופן שבו אתם מתמודדים עם השכול?
"אני חושבת שאיתמר היה גאה בנו. הוא היה כזה, חי את החיים שלו בקצב מהיר ואף פעם לא דפק חשבון. אני בטוחה שהוא רוצה שנקום, שנמשיך ונתקדם הלאה".