רועי קקון יליד אשדוד משחק קרוב ל-20 שנים על הבמות הגדולות אבל התפקיד החדש בתור הילד "ג'ינג'י" בהצגה המבוססת על סדרת הספרים המיתולוגית, מרגש אותו במיוחד. הסיבות לכך קופצות מיד לעין של הצופים: "אני בן 43 ממוצא מרוקאי עם שיער כהה, לא בדיוק הטייפקאסט של הילד האשכנזי עם הנמשים מהספרים של גלילה רון פדר".
בזמן שהוא מתרוצץ על הבמה עם פאה כתומה, מבססת בתו אמלי את מעמדה ככוכבת ילדים עם תפקיד ראשי בסדרה "שכונת חיים".
קראו גם:
מרובע ה' לקאמרי
קקון, אחיו של חבר המועצה יניב קקון, הבין שהוא רוצה להיות שחקן בשלב מאוחר יחסית בחייו. "בילדותי באשדוד לא היה בבית ספר מגמת אומנות או קולנוע", הוא אומר. "הלכתי אמנם לחוג דרמה ושרתי בלהקה העירונית 'קול צעיר' אבל הם נסגרו אחרי זמן קצר. תחום האומנויות לא היה מספיק מפותח כדי שאוכל לחלום ולהביע את הרצונות שלי בפני ההורים".
הוא הלך במסלול בו צעדו לפניו אביו והאח יניב, שמבוגר ממנו בשנה ושמונה חודשים: "הייתי קצין ביחידה קרבית כמו יניב וחשבתי שאהיה איש עסקים בעקבות אבא שלי. אפילו עבדתי כמאבטח בנמל כמו הרבה חיילים משוחררים מאשדוד". ההחלטה להירשם ללימודי משחק היכתה בו כמו הגלים שנחבטים בשובר הגלים של הנמל. "חבר טוב שלי יצא עם סטודנטית ב'בית צבי' ופתאום הבנתי מה הייעוד שלי", הוא נזכר. "מאותו רגע לא היתה דרך חזרה, ביטלתי את הטיול הגדול של אחרי הצבא, הלכתי לאודישן והתקבלתי".
מאז הוא השתתף בהפקות גדולות בתיאטרון הקאמרי והבימה (כמו "עלובי החיים", "סלאח שבתי", "כנר על הגג", "גברתי הנאווה"), ובמקביל שיחק בהצגות ילדים ביניהן "היפה והחיה", "אלאדין", "מייד אין יזרעאל", ובהצגה הבלשית הנוכחית של תיאטרון השעה הישראלי. "במשך 15 שנים הייתי בלופ - עשיתי הצגות ילדים בבוקר והופעתי למבוגרים בערב", הוא מספר. "בניגוד להרבה אומנים הצלחתי להתפרנס בכבוד רק ממשחק".
אפרופו פרנסה, המשפחה לא רצתה שתמצא עיסוק יותר בטוח?
"ההורים תמיד נתנו לנו את החופש לעשות מה שאנחנו רוצים. הם עזרו לי במהלך הלימודים ועוזרים עד היום. הם הורים מעורבים אבל לא מתערבים".
אתה מגיע לבקר הרבה?
"כן, אנחנו משתדלים לבוא לאשדוד פעם בשבועיים. הזיכרונות שלי מהילדות ברובע ה' ולאחר מכן בי"א יישארו איתי כל החיים. הסתובבנו ברחובות בלי נעליים והרגשנו את התמימות והחמימות של עיר קטנה שבה כולם מכירים את כולם".
קקון מאמין שאי שם בשנות השמונים נזרע אצלו חיידק הבמה: "לא היו לנו פלאפונים ורשתות חברתיות והייתי מבלה הרבה זמן עם עצמי וחולם בהקיץ. לדעתי זה הזין את היצירתיות שלי שרק חיכתה להתפרץ".
המלכה של השכונה
הפריצה שלו אמנם הגיעה מעט באיחור אבל בתו הבכורה אמלי כבר נחשבת לכוכבת טלוויזיה, והיא רק בת 14.5. בימים אלה היא סיימה את הצילומים לעונה השנייה של הרימייק לסדרת הקאלט "שכונת חיים" שמשודרת ב"כאן 11". אמלי מגלמת את הילדה אלה שמעבירה יחד עם אחיה אדם את הקיץ בביתו של סבא יהודה, ונשבית בקסמיה של השכונה המיוחדת תוך לימוד ערכים של חברות, כבוד ואחווה.
"מבחינתה היא בחרה את המקצוע שלה לחיים", אומר קקון בנחת. "היא לומדת במגמת תיאטרון בתיכון עירוני א' בתל אביב ונוסעת כל יום 40 דקות באוטובוס כדי להגיע ללימודים. כבר בגילה הצעיר היא מבינה שהמקצוע הזה דורש המון השקעה והתמדה". צילומי הסדרה התקיימו בתקופת החופש הגדול, בלו"ז קשוח וצפוף. "היו לה חודש וחצי מאוד אינטנסיביים. היא היתה כל יום על סט הצילומים ובערב משננת את הטקסטים של מחר במקום להיפגש עם חברים".
אז לא היה לה חופש גדול בעצם.
"בקושי, רק עכשיו היא יכולה להתנהג כמו טינאייג'רית ולקום מאוחר, לגלוש ברשתות ולבלות".
אתה רוצה שהיא תהיה שחקנית או שהיית מעדיף שתלך בנתיב אחר?
"אני בעד שהילדות שלי יעשו מה שהן אוהבות במידה והן יכולות להתפרנס. גם לבת הקטנה שלי סופי יש איכויות של כוכבת אבל היא רק בת עשר, אז עדיין מוקדם".
יש לך תוכניות לעשות קולנוע או טלוויזיה כמו אמלי?
"יצא לי לעשות קצת פרסומות, זה מעניין אותי כעיסוק נוסף לא במקום התיאטרון. על הבמה אתה ניזון מהפידבק של הקהל ויכול לפתח את הדמות תוך כדי תנועה. אני לא אוותר לעולם על התיאטרון".
בכל אחד יש ג'ינג'י
בזמן שאמלי חוזרת אחורה בזמן לתקופת הזוהר של החינוכית שהיתה הרבה לפני זמנה, משחק קקון את אחד מגיבורי ילדותו. "זה ממש כיף לשחק את הדמות של ג'ינג'י", הוא אומר. "מדובר בילד הרפתקן, אימפולסיבי, פנטזיונר, ומלא בדמיון". למרות שהוא השחקן המבוגר ביותר בקאסט מרגיש קקון חיבור עמוק לילד השובב שהנהיג את החבורה במשימות בלשיות. "יש בינינו לא מעט נקודות השקה", הוא אומר. "אני בן אדם חברותי שקל להתחבר אליו. אני טוב, ועם זאת יש לי תכונות של מנהיג. אני גם קליל מבחינה פיזית ואנרגטי כמו ילד".
בחירה לא מובנת מאליה לתת לך את התפקיד ולא לשחקנים צעירים יותר.
"הצוות ידע כנראה שאפשר לסמוך עליי. בתיאטרון המראה החיצוני פחות חשוב מהתוכן שהשחקן יוצק לתוך הדמות".
ההצגה רצה במסגרת סל תרבות ברשויות המקומיות, מה שדורש ממנו להיות שעות בדרכים ולהסתגל בכל פעם לבמה אחרת. בניגוד להפקות בתיאטראות הגדולים אין מאחוריו צוות גלאם: הוא מנקד בעצמו את פניו בנמשים, צובע את הגבות וחובש פאה כתומה. "לפני ההצגה קיבלתי הדרכה ממאפר מקצועי כדי שאוכל להפוך לג'ינג'י אמיתי", הוא מגלה. "כשאני מתארגן לבד זה עוזר לי להיכנס לדמות, כי במובנים רבים הבגד כן עושה את האדם".
הוא עוד ישוב
לפני מספר שנים קיבל קקון החלטה לא פשוטה מבחינה מקצועית וכלכלית. "בתקופת הקורונה התחלתי להוריד קצת רגל מהגז", הוא אומר. "רציתי להיות יותר עם הבנות וגם להרחיב את המנעד של עצמי. הפסקתי להופיע בתיאטרון של המבוגרים והתמקדתי בעולם הילדים והנוער".
למה דווקא ילדים?
"רציתי תפקידים יותר משמעותיים בתיאטרון הרפרטוארי וכשלא השגתי החלטתי שאני לא ניגש יותר לאודישנים ביוזמתי".
בזמן שהתפנה הוא התחיל לכתוב מחזות ולהלחין שירים. העיבוד שכתב יחד עם מור שמש לספר "הנסיך הקטן" הפך להצגת מחול בבימויו ובשיתוף להקת הפלמנקו הישראלית קומפס ותיאטרון הילדים משקפיים. "אני מרגיש שפיצחנו את הספר עבור הקהל הצעיר", אומר קקון. "כי למרות התפיסה זה בכלל לא סיפור לילדים".
איך זה מרגיש לשבת על כיסא הבמאי?
"מרגש ברמות אחרות. בהרבה מובנים זה כמו לידה של בייבי חדש. לאחרונה השתתפנו בהצגת חשיפה בפני רכזי תרבות ברשויות המקומיות בתקווה שנוכל להכניס את המחזה לסל תרבות".
אתה מופיע גם באשדוד?
"כבר כמה שנים שלא הוזמנו להופיע. לאחי יניב יש חלום שכולנו נגור בעיר, מתוך ארבעה אחים הוא צריך להחזיר רק אותי. אם התוכניות שלו לפיתוח התרבות יצליחו, אולי זה עוד יקרה".
ואולי תביא איתך גם את אמלי.
"הלוואי, זה החלום שלי לעבוד איתה. אני מרגיש שהיא עדיין לא בשלה לכך ורוצה להפריד בין העולמות שלנו. אני מקווה שנשחק ביחד על הבמה או שהיא תהיה הכוכבת באחת ההצגות שלי".