כשאופיר פרס בן ה-18 וחצי מנגן יצירות מורכבות על הפסנתר נדמה שהאצבעות שלו מרקדות בקלילות על הקלידים ומפיקות צלילים עמוקים והרמונים ללא מאמץ. לאחרונה זכה הפסנתרן המחונן מאשדוד במקום הראשון בתחרות "פסנתר לתמיד" והוסיף עוד פרס למדף הגביעים. "זה לא כל כך פשוט כמו שזה נראה, השקעתי שנים של אימונים כדי להגיע לרמת הנגינה שלי היום", הוא אומר.
פרס עלה לפני מספר חודשים על מדי החאקי וכמוזיקאי מצטיין הוא עושה יומיות בבסיס תל השומר לצד לימודים באקדמיה למוזיקה בירושלים. אחרי השחרור הוא מתכנן לנגן את דרכו לפסגת המוזיקה הקלאסית עם סונטות מרגשות וסולואים וירטואוזיים. "אני רוצה להתפתח ולפתח סגנון משלי ולהופיע באולמות הכי גדולים כמו הקרנגי הול בניו יורק", הוא חולם בגדול.
לא רואה בעיניים
הרומן שלו עם הפסנתר התחיל לפני כ-11 שנים בקונסרבטוריון העירוני אקדמא. "לפני כן למדתי בחוג אורגנית עד שהמורה אמרה לי שאני תקוע", הוא מספר. "הלכתי לקונסברטוריון כדי לאתגר את עצמי אבל רק בגיל 11 התאהבתי באמת בפסנתר".
הוריו הבחינו ביכולות הגבוהות של בנם הצעיר ושלחו אותו לשיעורים פרטיים אצל פרופ' איתן גלוברמן, שנחשב לאחד הטובים בתחום. במקביל הוא התחיל להתמודד בתחרויות נגינה ביניהן "פסנתר לתמיד" והגיע תמיד למקומות הראשונים.
בתחרות האחרונה שהתקיימה במרכז מונארט בהשתתפות 130 מועמדים בני שש עד 28 הוא ניצח בקטגוריית הגילאים 16-18. התואר הגיע עם פרס כספי בסך 3,000 שקל ומלגת לימודים בגובה 4,000 שקל מקרן אשדוד. פרס שרגיל למעמדים מלחיצים סיגל לעצמו כמה כללי אצבע: "התרכזתי בעיקר בעבודה שלי מול הפסנתר והשתדלתי שלא להסתכל על היריבים שלי".
איזה ביצוע הביא לך את הניצחון?
"ניגנתי את הפרקים השלישי והרביעי של הסונטה השלישית של שופן".
זה נראה כאילו לקחת את התחרות בהליכה.
"זה לא כל כך בהליכה וכרוך בהמון מאמץ. עבדתי קשה כדי להגיע להישגים האלו. בימים רגילים אני משתדל להתאמן כשש שעות, ולפני תחרויות או הופעות אני מגיע לכעשר שעות אימון ביממה".
זה דורש משמעת מאוד גדולה, לא בא לך לפעמים להיות נער רגיל?
"לא מפריע לי כי אני עושה את מה שאני אוהב. גם ספורטאי אולימפי מתאמן מספר שעות ביום כדי לשפר את ההישגים שלו. אין הבדל בין מוזיקאי מקצועי לספורטאי שמביא הישגים, בשני התחומים נדרשת התמדה והקרבה".
מכספי ועד שיף
את הכישרון המוזיקלי הוא כנראה לא קיבל בירושה מהמשפחה הגרעינית. אמו היא עובדת בכירה במערכת המשפט, אביו מחזיק במשרה ניהולית בקופת חולים מאוחדת, ואחיו התאומים בני ה-23 פנו בכלל להייטק. "בקרב המשפחה הבחירה שלי במוזיקה קלאסית קצת יוצאת דופן", הוא אומר. "כולם חובבי מוזיקה אבל אף אחד לא עוסק בתחום". למרות זאת הם תומכים בחלומות שלו ומעודדים אותו להגשים את היעדים השאפתניים שהציב לעצמו. "אני רוצה להיות אמן עצמאי שמסתובב ומופיע בארץ ובחו"ל", הוא מגלה.
בזמן שצעירים בני גילו שומעים בלופ את פאר טסי וראפרים כמו קנדריק לאמאר, גיבורי התרבות של פרס הם הפסנתרנים הבינלאומיים אלפרד ברנדל, אנדראש שיף ואלפרד קורטו.
אתה מתחבר לסגנונות אחרים?
"אני מאזין בעיקר למוזיקה קלאסית אבל שומע גם מתי כספי, ג'מירוקוואי, ג'ייקוב קולייר, רד הוט צ'ילי פפרז וגיא מזיג".
איזו יצירה קלאסית אתה הכי אוהב?
"יש הרבה יצירות מופת וקשה להחליט איזו מביניהן. אפשר לומר שאני הכי אוהב להקשיב ליצירות שהלחינו באך, שוברט ובטהובן".
כאמן מבצע אתה נצמד לעיבודים המקוריים או עושה פיוז'ן בין סגנונות שונים?
"אני משתדל להיענות להוראות המלחין ובתוכן משלב את הסגנון האישי שלי מבחינת אינטרפרטציה, לא שינוי תווים וכדומה. לעתים ניתן להוסיף אלתורים על יצירה קיימת, דבר שאני אוהב לעשות".
קראו גם:
טוב שם טוב
ההצטיינות היא דרך חיים עבורו: הוא למד בכיתת מופ"ת במקיף ט' ועשה בגרות מורחבת במתמטיקה, פיסיקה ומדעי המחשב. הוא אמנם עוד לא קיבל את תעודת הבגרות אך מצפה לממוצע ציונים של 98.
יש תחום שבו אתה לא מצטיין?
"אני אוהב לשחק שחמט אבל אני לא שחקן טוב כמו שאני נגן מצוין. שחמט זה יותר בשביל הכיף וכתחביב".
מה עם כדורגל או ענפי ספורט אחרים?
"לא בשבילי, אני לא כל כך מתחבר לענפי הכדור. שיחקתי בעבר קצת כדורגל עם החברים אבל לא מעבר לזה. אתה רוצה שאפרוש בכוח מהפסנתר?".
עד שהוא ירגש בנגינתו את ההמונים מתמרן פרס בין השירות הצבאי ללימודי מוזיקה. כשהוא לא בבסיס בתל השומר או מופיע בטקסים צבאיים לומד פרס באקדמיה על תולדות המוזיקה מימי הביניים ועד היום, וממשיך להתאמן על הקלידים כדי לא לאבד את המוג'ו.
יש לך שם משפחה מחייב, אתה מוסלל כבר להצלחה.
"לפני כל הופעה שואלים אותי אם אני הנכד של שמעון פרס. אני עונה שאין בינינו קשר משפחתי, זה תמיד משעשע אותי".